מלי רפאל
כלכלנית בכירה ב"טעם הטבע", חטיבת האוכל בשטראוס. בת 35, אמא ל-6 ילדים מתחת לגיל 8, מתוכם שני זוגות תאומים. הקטנות ביותר בנות 10 חודשים.
השפעת הקורונה על חיי המשפחה והחיים האישיים
"טרום ההחלטה הממשלתית על הסגר, בשטראוס החליטו להוציא את כל מי שיכול לעבוד מהבית. ההתנהלות הייתה מתוקף תחושת האחריות הן על העובדים ובריאותם והן על ייצור מזון לציבור הלקוחות. למעט המעבר לעבודה מהבית, לקורונה לא הייתה השפעה מהותית עליי עד להחלטה על סגר ובו קבעו שאין מסגרות לילדים. ההחלטה הייתה די מידית. מהר מאוד הבנתי שכדי ליצור לי סביבת עבודה ראויה, עליי לעשות חשיבה מחדש גם בגלל שבעלי נמצא באופן תדיר בפגישות זום ולכן פחות פנוי להתנהלות הביתית. בתפקידי אני אחראית על תקציבים, הוצאות ונתונים פיננסיים רבים לכן השקט לצורך הדיוק הוא מן ההכרח. טרום עידן הקורונה התפקידים במשק התחלקו אחרת. היום אני גם אחראית לכך שהילדים שלי ילמדו. בעיני זו אחריות חשובה ביותר. עליי להיות עקרת בית ובמקביל גם מורה, גננת ומטפלת וגם עובדת במשרה מלאה. הבנתי שאני כמעט לא יכולה לעבוד במהלך היום כי הילדים שלי פעילים כל היום ובכל רגע נתון "מישהו צריך משהו". הלימודים של הילדים חשובים לי מאוד וכדי לדאוג שילמדו בסביבה הראויה והטובה ביותר וכן על מנת להצליח ולעבוד בצורה יעילה, עליי לעשות סדר וליצור לעצמי לו"ז מסודר. לצערי, אני מאמינה שהפגיעה הכי קשה בתקופת הקורונה תהיה בחינוך."
עבודה מהבית - כן או לא?
"יש לכך לא מעט יתרונות כמו חיסכון בכסף ובזמן, אבל יש גם המון חסרונות. למשל חלק מהתפקיד שלי הוא להרגיש את הייצור, להיות בקשר עם העובדים. בנוסף, המפעל עבר לא מזמן למיקומו החדש ולי ממש מדגדג להגיע.
היום הקשר בין העובדים מתרחש בד"כ בזום או בנייד והכל הפך להיות מאוד קונקרטי ומקצועי. כולנו עסוקים מסביב לשעון והרצון הוא לשאוף לפרודוקטיביות מקסימלית. חסר לי מאוד לקום בבוקר, להתלבש, להתאפר, לראות אנשים, לנהל שיחות חולין, להרגיש חיים והווי חברתי, גם אם לא בחיבוק ונשיקה כמו שהיינו רגילים בעבר. בעולם כולו כבר מתרחשת אדפטציה בכל הנוגע לעבודה מהבית כיוון שיש הבנה במשק לסיטואציה וחשיבה מחדש של תהליכי העבודה. הגמישות בתמהיל הנכון היא המפתח. אם יש צורך נקודתי, אין מניעה לעבוד מהבית אבל לא באופן קבוע".
"מה שהיה פעם 8:00 עד 17:00 הפך להיות 8:00 עד 8:00"
"אני מתעוררת מוקדם מאוד בבוקר, שעות הבוקר הן השעות הפרודוקטיביות ביותר אצלי. אני יודעת שהחל מהשעה 6 וחצי בבוקר הילדים מתחילים להתעורר ולוקחת זאת בחשבון. אם יש לי ישיבות שאני חייבת להיות בהן אז קרו מצבים שבהם האכלתי את אחד הילדים (לפעמים שניים) תוך כדי פגישה וכולם קיבלו זאת בהבנה. המנהלים שלי מבינים אותי, כולנו באותה קלחת, מה שאני עושה כולם עושים. מה שהיה פעם 8:00 עד 17:00 הפך ל-8:00 עד 8:00. שעות העבודה התפרשו לפחות "מתי שצריך" ויותר "מתי שאפשר".
"החברה הגדירה שעות עבודה מסודרות כדי לאפשר איזון בין משפחה ובית אבל גם מאפשרת גמישות בהתאם לאילוצים שלנו. במובן הזה אני מרגישה שזכיתי, שיש המון הבנה וגמישות בעבודה שלי. אני נמצאת בחברה שנותנת לי את הכלים לעשות את המקסימום שלי בתקופה המאתגרת הזאת וסומכת עליי שאדאג לבצע את העבודה. כך למשל החברה סיפקה פעילויות זום להעסקת הילדים והרצאות להורים. מעניין ושובר שיגרה."
מה ההמלצה שלך להורים?
"ככל הנראה התקופה הזו לא תיגמר בקרוב ונצטרך ללמוד להתנהל במרחב החדש שנוצר לאורך זמן. אף אחד לא מושלם וכולם עושים את המקסימום שלהם בסיטואציה המורכבת הזו אבל ההמלצה העיקרית שלי היא לנסות לשמור על השפיות. זו תקופה מאוד לחוצה גם בחיי ההורים וגם בחיי הילדים ואני מזכירה לעצמי כל הזמן שאנחנו מודל החיקוי לילדים שלנו וכשאנחנו בלחץ הם מחקים אותנו ואז קשה להתנהל פי כמה בבית.
ההמלצה השנייה היא לנצל כל זמן שקט. להבין את הלך הרוח בבית ולהתאים אותו לאופי התפקיד שלך. הכול אצלי מתוכנן: שעות האוכל, שעות הזום שלהם, שעות השינה לתינוקות ואפילו זמן מוגדר לעזרה בשיעורי בית. יורדים לרזולוציות הכי נמוכות על מנת לנהל את הזמנים בצורה הפרודוקטיבית ביותר. אני משתדלת לתחום כל משימה לפרק זמן מסוים, כך גם הילדים מתנהלים בתוך מסגרות הזמן שלהם וזה יוצר סדר יום. אחרי שבוע כולנו התרגלנו והכל מנוהל בצורה שוטפת. כשהלו"ז שלי מפורט לי בצורה מדויקת אני יודעת מתי יש לי חלונות זמן וקובעת פגישות בהתאם. להורים עם פחות גמישות בעבודה אני ממליצה לעשות תורות בשעות העבודה בין ההורים או לבצע חלוקה בנטל חינוך הילדים או, כמובן, לקחת איש מקצוע או קרוב משפחה שיגיע לשמור על הילדים.
פרודוקטיביות
"התחושה היא תמיד שחסר, תמיד אפשר לעשות עוד וחבל שאין לי עוד זמן ביום. אבל אני יודעת שאני עושה את המקסימום כדי לנצל את כל היכולות שלי במסגרת הזמן שיש לי. יש תחושה של עננה מעל הראש של "מגבלת זמן" וזה גורם לעבודה להפוך לפרודוקטיבית הרבה יותר בתקופה הזו. השאיפה לניצול מקסימאלי של הזמן שברשותנו."
אלון שליו
בן 37 נשוי ואבא ל-2 בנות, מפתח salesforce בחברת דנאל.
"הקורונה הכניסה אותנו לתקופה מאוד מאתגרת אבל לעיתים גם מאוד מספקת ונכונה. הקושי העיקרי היה לבלות 4 נפשות בבית קטן אחד 24 שעות ביממה, כאשר כל אחד צריך את תשומת הלב שלו ולכל אחד יש את הדרישות שלו. זו הייתה תקופה לא קלה, שאף גרמה לעיתים למריבות ואיבוד שלווה, זאת לצד מחשבות מטרידות על העתיד הכלכלי הקרוב והרחוק (דבר אשר אינו מוסיף לשלווה). מהצד השני זכינו לחוות יחדיו כל כך הרבה רגעים משפחתיים שביום יום השגרתי אנחנו לא זוכים לחוות, למשל טיולים משפחתיים יומיומיים, משחקים ,יצירות והרבה הרבה זמן משפחה איכותי טהור.
בתקופה הנוכחית אני עובד מהבית בעיקר. האזור שלי הוא פינה קטנה בסלון, כך שקשה לי להתרכז בעבודתי כאשר מישהו נכנס לסלון, אולם לצערי אין אופציה אחרת. יום עבודה מהבית הוא יום מאוד מאתגר, ואני ואשתי חולקים בנטל בטיפול בילדים, אולם מכיוון שאשתי עובדת בעבודה יותר נוחה יש לה יותר זמן "פנוי" לטיפול בילדים והיא המטפלת העיקרית כרגע. אני אחראי על האוכל והיא אחראית על הפעילות השוטפת. בזמן הזה אני מתחיל את יום העבודה שלי ובונה את הלוז היומי לפי דרישת העבודה. לקראת הערב אנחנו מעבירים פעילות משפחתית משותפת ולאחריה הילדים הולכים לישון וההורים ממשיכים לעבוד עד הלילה. ניהול הזמנים לא פשוט בכלל כי צריך לנצל כל שעה פנויה ביום. כמו כן, כמובן שחסרה לי האווירה וההווי החברתי בעבודה. אני איש של אנשים ובלי זה מעט קשה לי.
החיים מאז תחילת מגפת הקורונה שינו את סדר העדיפויות שלי ואני מאמין שאת סדר העדיפויות של רוב המשפחות. כרגע אין כמעט זמן לדברים שהם לא עבודה או ניהול המשפחה, אך בכל זאת היום חשוב מאין כמוהו לעשות מאמצים ולמצוא את הזמן לתחביבים אישיים ישנים או חדשים. זה זמן טוב למצוא תחומי עניין משותפים עם הבן זוג. אני חושב שצריך להפיק את המקסימום מהרגע הזה להבין שהחינוך של הילדים הוא אך ורק באחריותנו וזאת מתנה."
שולמית וויץ
51, אם חד הורית לילדה בת 11, פסיכיאטרית בקופות חולים מאוחדת ולאומית.
שולמית משלבת בין עבודה בשטח להורות יחידנית. היא משתפת אותנו באופן בו למדה את תקופת הקורונה ועל ההבדלים שבין הגל הראשון של המגיפה לגל השני: "בגל הראשון לקחתי את הקורונה נורא קשה, הייתי צריכה פתאום להיות המורה של ביתי וללמד אותה איך מתפעלים זום ושיטות למידה אבל לאט לאט הבנתי שצריך להתרגל וללמוד איך ליהנות מהיתרונות. המשפחה שלי זו הילדה שלי ולמשפחה כמו שלנו יש יתרונות בתקופה הזו. אני עושה המון קניות באינטרנט וזו התרפיה שלי בתקופת הקורונה. חוץ מזה, מאוד נחמד לי שאין פקקים ואין אנשים בתל אביב, יותר קל לי לעבוד ככה ולהגיע הביתה בשעה סבירה וכך, יש לי המון זמן לבלות עם הילדה שלי אחר הצהריים.
הקורונה משפיעה על החיים האישיים וחיי המשפחה, הילדה שלי לא הולכת לבית הספר. אני ממשיכה לעבוד כרגיל והילדה נשארת בבית כל היום, לומדת בזום. אני מגיעה אחר הצהריים הביתה ועוזרת לה בכל מה שהיא צריכה. בבקרים יותר קשה כי איני נמצאת בבית. אני ממליצה להורים לשחרר. לא להתעסק בזה שלילד אין הרגלים, ילמד לא ילמד, זה לא יעזור. ילדים צריכים את החופש לנהל את עצמם כי אחרת אפשר להשתגע. בכנות, אם הילדה הייתה בגיל קטן יותר הייתי יורדת מהפסים. אני רק יכולה לתאר לעצמי מה עובר על הורים לילדים קטנים."
רונן שטינוויל
בן 35, נשוי ואבא ל-2 בנות, רופא מחלקה פנימית בבי"ח איכילוב וחוקר במכון ויצמן.
מישהו שפעל בדרך שונה הוא ד"ר רונן שטיינויל. כרופא במחלקת קורונה, גמישות בשעות ועבודה מהבית אינן אפשריות וחלוקת הזמנים בטיפול בילדים היא דרך חיים אצל שני ההורים הרופאים שעושים 5-6 תורנויות בחודש עוד לפני הקורונה. רונן מספר: " היה לי מזל שהבנתי בגל הראשון של הפיטורים לאן נושבת הרוח והתחלתי בחיפוש אחר מטפלת עוד לפני שנסגרו הגנים". המשפחה מצאה מפוטרת קורונה מתחום התיירות בעלת ניסיון בטיפול בילדים. הם בחרו לשלם לה מעבר למקובל כדי לוודא שתהיה לה יציבות תעסוקתית בתקופת המשבר ולהם "ראש שקט".
בגל הראשון, רונן עזב את המחקר כדי להתגייס למלחמה בקורונה שהייתה אז בגדר גישוש באפילה. בגל השני, התחושה הייתה שהעבודה בבית החולים הפכה קשה ומתישה ביותר. אבל המטפלת, והקרבה למקום העבודה (מגורי צוות באיכילוב) אפשרה לשני ההורים לשלב עבודה במשרה מלאה וטיפול בילדות מחוץ לשעות העבודה.
כששאלנו את רונן עד כמה הופתע מהמגיפה ענה: " כחוקר בתחום האימונולוגיה (מערכת החיסון) אני רואה דברים מזווית מסוימת ולכן הייתי בטוח שהמגיפה הזו תהיה בסדר גודל רחב יותר. לצערי אני מאמין שאנחנו בדרך להתמודדויות נוספות בשל וירוסים שאנחנו עוד לא מכירים. הקורונה היא וירוס מעצבן כי היא פוגעת באוכלוסייה המבוגרת. אנשים לא מבינים כמה קשה לטפל בחולים האלה. זה כמו שפעת רק פי מאה בכמות. תסביכי שפעת אתה רואה אחד לשנה, אבל בקורונה אתה רואה מאות חולים. את הסיבוך הריאתי של ARDS ראיתי במחלקת קורונה בשלושת החודשים שעבדתי שם כ-30-40 פעמים. בכל חמש השנים שעבדתי בתור פנימאי ראיתי אותו רק פעם אחת. זו הסקאלה. המחלה היא מחלה רעה."
אז יש תקווה שזה יגמר בקרוב?
"אני מאמין שעד רבעון שני או שלישי של 2021 זה יהיה מאחורינו. לפי מה שאני קורא על החיסונים שיוצאים, אם 70% מהאוכלוסייה יסכימו לקחת את החיסונים. זה יהיה הפתרון. תהיה לנו חסינות עדר. לפי הנתונים שיש לנו עכשיו האנשים שיתחסנו לא יפתחו מחלה קשה. המדע עובד. מקווה שהצוותים הרפואיים יקבלו ראשונים את החיסון מכיוון שאחת הבעיות במחלקות הקורונה היא צוות הרופאים שנכנסים לבידוד. "
